היום בבוקר קמתי עם כאבים בחזה. אותם כאבים שמלווים אותי כבר שבוע וחצי. הכאבים שהיו לי בכל צד שמאל של הגוף עברו והוחלפו בכאב חד בצד החזה בליווי נפיחות לא ברורה.
עוד 9 חודשים אני צריך לעמוד בקו הזינוק של ה-תחרות. אותה תחרות שאמורה לעשות את ההפך מפינוקיו – להפוך בן-אנוש לאיש מברזל. ואני... אני אפילו לא מצליח לסיים אימון שחייה בגלל הכאבים החדים בחזה.
אומרים שלא התחרות עושה את האדם לברזל, אלא האימונים. ואומרים שלא האדם הופך לברזל, אלא העצבים הם שהופכים לעצבי ברזל.
הפציעה הזאת רק מוציאה לי את הרוח המפרשים. אני יודע שזו רק תקופה. אומרים לי "עדיף שתבזבז את מכסת הפציעות שלך עכשיו ועל דברים מטופשים כאלה..." הלוואי שהם צודקים. (טפו טפו טפו)
אני יודע שעוד מעט האנרגיות יחזרו והפציעה תחלים, אבל בינתיים החלטתי ללוות את המסע שלי לכיוון ה-IronMan בכתיבה לבלוג. יהיה מעניין להסתכל על הכל בדיעבד.
אז מכאן, ליומיים רכיבה בסופ"ש הקרוב עין גדי->מצפה רמון-> אילת (בערך 330 ק"מ) ויום אחרי זה מירוץ של 10 ק"מ (ה-Night Run). מקווה שהצלע לא תפריע יותר מידי. ומקווה שהרוח תחזור במהרה לנשוב במפרשים.
תגובה 1:
Hey! I'm also reading your blog!
הוסף רשומת תגובה