סופ"ש ארוך של ספורט

הרוכב ישראל (רק יומיים) עבר בשלום. 325 ק"מ של רכיבה משובחת (ים המלח->מצפה רמון->אילת).

ביום הרכיבה הראשון, אחרי שסיימנו 165 ק"מ מים המלח למצפה רמון - דרך המסתכמת בכ-2200 מטר עליה, יצאתי לריצה קלה עם חבר מהקבוצה בשם טל (שמסתבר שהוא אחד הקוראים של הבלוג שלי – היי טל! מה קורה?! (; ). טל בחור רציני, לא כמוני – הוא הגיע לכל השלושה ימים.
בקיצור, ממש לפני שיצאנו לרוץ, מיד אחרי שנעלתי את נעלי הריצה שלי, אז... אז זה הכה בי. אנחנו חולים! אין דרך יותר פשוטה להגיד את זה. לא משנה איך נקרא לזה – ריצת שחרור או טיול להכרת הסביבה. זאת מחלת נפש.
פתאום הבנתי מה שה"שפויים" ניסו להגיד לי כל הזמן. יש לנו מחלת נפש.
ואז הכה בי עוד משהו (לא, לא הדלת בדרך החוצה) – זאת אולי מחלת נפש, אבל אני אוהב אותה! כי זאת המחלת נפש שלי!

בטח לא יעזור אם אספר שהמקום היה מדהים – בדיוק בשקיעה בנקודת תצפית על כל מכתש רמון. פשוט קסום. (אם היה לי את ה-iPhone 4 שבאותו זמן חיכה לי באריזה בבית, גם הייתי מצרף פה תמונה)

את היום האחרון של הרוכב אני ממש אוהב. נוף מדברי יפה, רכיבה מהירה וירידות מדהימות. בשנה שעברה בקטע הזה קבעתי את שיא המהירות שלי – 84 קמ"ש (בירידה כמובן).
את כל הקטע משיזפון עד אילת רכבתי לבד, בניסיון לתרגל חלק ממסלול הישראמן שאמור להתקיים שם בינואר 2011.

את הסופ"ש המהנה קינחתי ב-NightRun – מרוץ הבית ההמוני באורך 10ק"מ. כמובן שזאת לא הייתה ריצת פינוק אחרי הסופ"ש המתיש אבל זה היה כיף לראות נחל לבן זורם ברחובות ת"א.

עכשיו צריך להתאושש במהירות, כי סופ"ש הבא צולחים את הכנרת...

סופ"ש ארוך של ספורט - גרסת החברה

הרוכב ישראל (רק יומיים) עבר בשלום. 325 ק"מ של רכיבה משובחת (ים המלח->מצפה רמון->אילת), לפני שאפרט אני חייב לציין שאלמלא החברה המקסימה שלי לא הייתה יוצאת מהעבודה מוקדם מהרגיל ומביאה אותי כל הדרך עד ים המלח, בידיעה שהיא חוזרת אותה לבד, בחושך, בקור ועם הבולענים כל הסיפור שאתם עומדים לקרוא לא היה אפשרי. (פרטים טכניים לא מעניינים, אבל אם אתם עושים כאילו זה מעניין אז בבקשה) ביום הרכיבה הראשון, אחרי שסיימנו 165 ק"מ מים המלח למצפה רמון - דרך המסתכמת בכ-2200 מטר עליה(בלה בלה בלה...), יצאתי לריצה קלה עם חבר מהקבוצה בשם טל (שמסתבר שהוא אחד הקוראים של הבלוג שלי – היי טל! מה קורה?! (; ). טל בחור רציני, לא כמוני – הוא הגיע לכל השלושה ימים(ועוד קצת בלה בלה בלה...).

בקיצור, ממש לפני שיצאנו לרוץ, מיד אחרי שנעלתי את נעלי הריצה שלי, אז... אז זה הכה בי. אנחנו חולים! אין דרך יותר פשוטה להגיד את זה. לא משנה איך נקרא לזה – ריצת שחרור או טיול להכרת הסביבה. זאת מחלת נפש.

פתאום הבנתי מה שה"שפויים" ניסו להגיד לי כל הזמן. יש לנו מחלת נפש.

ואז הכה בי עוד משהו (הדלת בדרך החוצה, אבל לא לזה אני מתכוון) – זאת אכן מחלת נפש, ופה החלטתי לעדכן אותכם שאני פורש. כן, אני יודע זה מפתיע, כן אני יודע כבר נרשמתי לאיירון מן אבל עם מחלות נפש לא מתעסקים, כבודן במקומו מונח. בעיקר אחרי שביקרתי חבר שאושפז בגלל אותן סיבות באבארבנאל.

בטח לא יעזור אם אספר שהמקום היה מדהים – בדיוק בשקיעה בנקודת תצפית על כל המאושפזים. פשוט קסום. (אם היה לי את ה-iPhone 4 שבאותו זמן חיכה לי באריזה בבית, גם הייתי מצרף פה תמונה)

את הסופ"ש המהנה לפני האשפוז העדפתי לקנח ב-NightRun - מרוץ הבית ההמוני באורך 10ק"מ (בת זוג? יש דבר כזה? מה פתאום, רק ספורט ספורט ספורט). כמובן שזאת לא הייתה ריצת פינוק אחרי הסופ"ש המתיש אבל זה היה כיף לראות נחל לבן זורם ברחובות ת"א, כי בקרוב, הלבן היחיד שאני אראה יהיה של 4 קירות לרוב בלי חלון, ואולי של כותנת המשוגעים שלי.

עכשיו צריך להתאושש במהירות, כי סופ"ש הבא חולמים על צליחת הכינרת...