אם עד לפני 3 חודשים הייתי רגיל ל-6 עד 7 אימונים בשבוע, אחרי שהתחלתי להתאמן עם מאמן אישי עברתי ל-8.5 אימונים. החודש הכמות היא אותו דבר, אבל התוכן ומספר שעות האימון עולה.
אם פעם אחרי תחרות הייתי אמור לנוח יום אחד או מקסימום אימון שחייה, החודש מתוכנן לי יום אחרי טריאתלון אילת שעתיים וחצי אימון כולל העלייה המפרכת לנטפים (כחלק מההכנה לחצי איש ברזל בינואר).
אתמול עשינו ריצת "טסט" של 2 ק"מ, לאחריה טסט 6 ק"מ ואח"כ עוד טסט 1 ק"מ. אחרי שסיימתי את ה-2 ק"מ עם שיא אישי ב-8:41 (אין ספק שהגנים האתיופים שלי לא באו לידי ביטוי), הייתי ממש שמח. נכון, אני ממש לא מהמהירים. נכון, כל קבבון מצוי יודע לספר לי, תוך כדי לעיסת ההמבורגר של הצהריים, ש"מה?! עם הכושר שלך אתה רק 8:41?!?! בצבא ירדתי מ-7 דקות! וגם זה עם פק"ל תד"ל ונשק...".
בשבילי זה שיא.
לא יודע כמה מכם יודעים, אבל בצבא נכשלתי בבר-אור בגלל ריצת 2 ק"מ שעשיתי לאט מידי. כמה לאט?! בואו נגיד שכדי לעבור את הבר-אור (בהתחשב בכמות שכיבות השמיכה וכפיפות הבטן שעשיתי לפני כן) הייתי צריך לרדת מ-12 או 13 דקות...
אני גם זוכר איך התלהבתי בתיכון כשכולם רצו 2 ק"מ, ואני הייתי מאוד נרגש מזה שהצלחתי לסיים 1 ק"מ בריצה...
מעניין מה בוגר פסיכולוגיה שנה ראשונה היה אומר על המטרות שלי בתחום הספורט השנה...
בכל מקרה, טריאתלון אילת + אימון ארוך יום אחרי ושעתיים רכיבה + מרוץ אייל (15 ק"מ) שבוע לאחר מכן הם רק חלק מהמטעמים לחודש הקרוב.
אז הנה, כבר מתחילה ההרגשה שכל הזמן אני מתאמן - מה שגורם לי להתחבר מאוד לסטטוס של חבר (כיסף) בפייסבוק:
"היום בבוקר הבנתי את משמעות ה'עבודה'! עבודה זה מה שאני עושה בזמני הפנוי בין האימון בוקר לאימון ערב"
תגובה 1:
ואני תמיד טענתי שיש בך משהו לא שפוי..
אבל לפחות אתה מתעל לכיון חיובי.
רק שלא תגזים עם הסטרואידים :)
הוסף רשומת תגובה