10.6.11

Highest peak or yet another mountain to climb?

כשאתה בתוך האימונים, בדרך לאיירון-מן, אתה מתקשה להבדיל בין שני הדברים.
בגלל שאתה חדור מטרה וממוקד, אתה לפעמים חושב שאין שום דבר אחר. אתה עושה הרבה ויתורים למען המטרה:
  • במקום חברים ברשימת השיחות האחרונות בטלפון, אתה רואה טלפונים של המאמן, הפיזיוטרפיסט, חנויות אופניים ויש שימליצו שכדאי שיהיה שם גם טלפון של פסיכולוג.
  • אם כבר יצאת עם חברים (״אני חייב לחתוך לפני 23:00, כי אני קם ב-5 לאימון״), אז הצ׳יסר ויסקי הופך לצ׳יסר סודה (מקרה אמיתי), הצ׳יפס וההמבורגר הופכים ל״אכלתי קוטג׳ ו-100 גרם פסטה כבר בבית״.
  • אם קיבלת אישור מהמאמן, מצאת זמן ונשאר לך כסף לחופשה עם האישה, תהיה בטוח שבמזוודה יהיו גם נעלי ריצה, וה״לכי תדעי, אולי נמצא לזה זמן״, הופך ל״מותק, אין לי זמן להסתובב - אני חייב לרוץ״.
אז התחרות מתקרבת. ולא משנה כמה אתה חושב ש״החודש אני אוציא פחות״, עדיין ההוצאות רק גדלות. כל אחד מתחמש לו בקסדת נג״ש, גלגלי תחרות או בקבוק אוירודינאמי ואתה חייב גם (כן, גם אני ״התארגנתי״ על שלושתם (: ). כאילו זה או אני או כריס מקורמיק ראשונים בקו הסיום.

אז האישה תומכת (״עכשיו אני עושה כביסה וכלים, אבל אחרי התחרות...״), החברים לא לוחצים (״אז נתראה ביולי?״), ההורים מפרגנים (״תגיד לי, למה אתה צריך את השטויות האלה?!?!״), ואני...
אני עדיין מתלבט אם להיות קונפורמיסט ולעשות את הקעקוע שאחרי, או שהקעקוע יהיה מבפנים...

תגובה 1:

Liad אמר/ה...

מצחיק, בא נרים שוט של ויסקי לכבוד הכתבה :-)